בן אהובה ואברהם, נולד ביום כ"ז בכסלו תרפ"ח (21.12.1927) ביפו. בהיותו בן 10 עבר עם הוריו לרחובות וסיים את בית-הספר היסודי במושבה. עבד כחשמלאי, חרט-עץ ונהג. בהיותו בן 12 הצטרף ל"מכבי" והיה פעיל מאוד בסניף. אחר-כך הצטרף לקבוצת "הסדרן". היה חבר מסור בארגון מכבי-אש המתנדבים במושבה וחבר התזמורת. התמסר לכל תפקיד ציבורי, לאומי או תרבותי. כחבר ה"הגנה" סייע בהורדת מעפילים. היה חדור אהבה לזולת, אך תקיף בעמידתו על הגנת היקר לו. לא פעם סיכן עצמו כדי למנוע מעשי פרובוקציה.

משה התגייס מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ ושירת בחטיבת "גבעתי". השתתף בקרבות תל-א-ריש, בית דגון, כפר אוריה ועוד והצטיין באומץ-לבו ואחריותו. בתל-א-ריש לא עזב את העמדה המרכזית עד שהוציאוהו חבריו בכוח. עלה לדרגת מ"כ ואחר-כך קיבל דרגת סמל בחבלה. הוא התמחה והיה מטובי החבלנים בדרום. ואולם, כאשר נתגלה בבדיקות כי בגלל ניתוח קשה ברגלו בימי הילדות הוא פסול לפעולות קרביות, פגע בו הדבר כמהלומה. הוא זרק את אקדחו והתפרץ: "איך אוכל לשבת בבית בשעה שכל חברי בקרב? איך אביט בפני המושבה - הרי אצטרך לברוח ממנה!" הוא מונה לתפקיד פנימי במחנה, שמילא אותו במסירות אך בלב כבד. ב-12.7.1948 התנדב לתפקיד מיוחד בהגנת נגבה - למרות הפצרותיהם של חבריו כי יישאר. לאמו אמר: "המצב קשה אך ניצחוננו בטוח. מי שיזכה להגיע לסוף יהיה לו טוב... אם יבואו וימסרו לך כי נפלתי - אל תבכי ואל תזניחי עצמך, הרי את חולה... ותמיד תזכרי: נפלתי למען המולדת".

בדרך לנגבה, ליד כפר ורבורג, הותקף רכבו על-ידי מטוס מצרי ומשה נפגע ברסיס בכתף ומתחת ללב. במצב אנוש הובא לבית-החולים "הדסה" בתל-אביב וכעבור 36 שעות מת משטף דם ביום כ' בתמוז תש"ח (27.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.